ארוחת ערב עם אדוארד // איזבל וינסנט

 88.00  50.00

  • סימניה חינם בכל קנייה!
  • תיק בד מתנה בקנייה מעל 150 ש"ח!
סיפור חברות בלתי נשכח בין המחברת לבין טבח מעולה ואדם מיוחד במינו, שחלק איתה את סודות הבישול שלו כמו גם את תורת החיים האופטימית ושובת הלב שלו.
כשאיזבל פוגשת את אדוארד, שניהם ניצבים על פרשת דרכים: הוא היה רוצה להצטרף לאשתו שמתה לא מכבר, והיא מיואשת מאהבה וכבר מוכנה לוותר עליה.
אבל לאיזבל אין מושג שהאיש במטבח שמבשל עוף צלוי שמיימי וסופלה משמש אוורירי עומד לשנות את חייה. כשאדוארד ואיזבל נפגשים מדי שבוע לארוחות הערב המרהיבות שהוא מבשל להם, אדוארד חולק איתה לא רק את מתכוניו לגאלט תפוחים מושלם או את הטיפים לפירוק עוף; הוא גם מלמד את איזבל את אמנות הסבלנות – כיצד לעצור ולהסתכל על החיים שלה, לפרק אותם לגורמים ולבחון את הקרביים.
איזבל וינסנט (1965) היא סופרת ועיתונאית קנדית עטורת פרסים העובדת ב"ניו יורק פוסט". "ארוחת ערב עם אדוארד", הוא ספרה החמישי והשני שמתורגם לעברית.
"אהבתי כל רגע ורגע בספר הזה… לכל אחד מגיע האדוארד שלו – ולכל אחד מגיע לקרוא את הספר הזה" – סוזנה כהלן, סופרת רב-המכר "מוח בוער: חודש הטירוף שלי".
"אדוארד מלמד אותנו כיצד להתמסר לעולם ולהנאותיו, ובראש ובראשונה לאוכל. מי לא היה מסתחרר מהארוחות שלו? " – הניו יורק טיימס בוק ריוויו
"אחד הממוארים הכי מרגשים ואלגנטיים שקראתי מימי. התענגתי על כל עמוד" בוב קולאסלו מחבר "טרור מקודש: אנדי וורהול במבט מקרוב"
"יש לנצור את תיאורי האוכל של וינסט שנכתבו בפירוט מעורר התיאבון של ביקורת מסעדה… הממואר הזה, המשלב את חמימות הלב של "ימי שלישי עם מורי" עם העונג החושי של "ג'ולי וג'וליה", הוא אוצר". – בוקליסט.
"ממואר מתוק. אדוארד מלמד את וינסנט לא רק איך לבשל אלא גם איך להתענג על חייה." – אתר RealSimple.com

לינקים
ביקורת: הדר מקוב חסון, מטבח קריאה, 3.4.19
ביקורת: שרון שלו, קואלת ספרים, 12.12.17
ביקורת: הגרגרנית, 27.9.17
ביקורת: אורנה ליברמן, e-mago, 15.10.17

מבצע!

DINNER WITH EDWARD

Isabel Vincent

לקריאת פרק ראשון
תרגום: אורה דנקנר
תאריך הוצאה: אוגוסט 2017
קטגוריה: מבצעים, עיון
מספר עמודים: 168
עריכת תרגום: תמי בורשטיין
סדר: יהודית שטרנברג
עיצוב עטיפה: ענבל ראובן

ארוחת ערב עם אדוארד // איזבל וינסנט

מבצע!

DINNER WITH EDWARD

Isabel Vincent

 88.00  50.00

סיפור חברות בלתי נשכח בין המחברת לבין טבח מעולה ואדם מיוחד במינו, שחלק איתה את סודות הבישול שלו כמו גם את תורת החיים האופטימית ושובת הלב שלו.
כשאיזבל פוגשת את אדוארד, שניהם ניצבים על פרשת דרכים: הוא היה רוצה להצטרף לאשתו שמתה לא מכבר, והיא מיואשת מאהבה וכבר מוכנה לוותר עליה.
אבל לאיזבל אין מושג שהאיש במטבח שמבשל עוף צלוי שמיימי וסופלה משמש אוורירי עומד לשנות את חייה. כשאדוארד ואיזבל נפגשים מדי שבוע לארוחות הערב המרהיבות שהוא מבשל להם, אדוארד חולק איתה לא רק את מתכוניו לגאלט תפוחים מושלם או את הטיפים לפירוק עוף; הוא גם מלמד את איזבל את אמנות הסבלנות – כיצד לעצור ולהסתכל על החיים שלה, לפרק אותם לגורמים ולבחון את הקרביים.
איזבל וינסנט (1965) היא סופרת ועיתונאית קנדית עטורת פרסים העובדת ב"ניו יורק פוסט". "ארוחת ערב עם אדוארד", הוא ספרה החמישי והשני שמתורגם לעברית.
"אהבתי כל רגע ורגע בספר הזה… לכל אחד מגיע האדוארד שלו – ולכל אחד מגיע לקרוא את הספר הזה" – סוזנה כהלן, סופרת רב-המכר "מוח בוער: חודש הטירוף שלי".
"אדוארד מלמד אותנו כיצד להתמסר לעולם ולהנאותיו, ובראש ובראשונה לאוכל. מי לא היה מסתחרר מהארוחות שלו? " – הניו יורק טיימס בוק ריוויו
"אחד הממוארים הכי מרגשים ואלגנטיים שקראתי מימי. התענגתי על כל עמוד" בוב קולאסלו מחבר "טרור מקודש: אנדי וורהול במבט מקרוב"
"יש לנצור את תיאורי האוכל של וינסט שנכתבו בפירוט מעורר התיאבון של ביקורת מסעדה… הממואר הזה, המשלב את חמימות הלב של "ימי שלישי עם מורי" עם העונג החושי של "ג'ולי וג'וליה", הוא אוצר". – בוקליסט.
"ממואר מתוק. אדוארד מלמד את וינסנט לא רק איך לבשל אלא גם איך להתענג על חייה." – אתר RealSimple.com

לינקים
ביקורת: הדר מקוב חסון, מטבח קריאה, 3.4.19
ביקורת: שרון שלו, קואלת ספרים, 12.12.17
ביקורת: הגרגרנית, 27.9.17
ביקורת: אורנה ליברמן, e-mago, 15.10.17

  • סימניה חינם בכל קנייה!
  • תיק בד מתנה בקנייה מעל 150 ש"ח!
לקריאת פרק ראשון
תרגום: אורה דנקנר
תאריך הוצאה: אוגוסט 2017
קטגוריה: מבצעים, עיון
מספר עמודים: 168
עריכת תרגום: תמי בורשטיין
סדר: יהודית שטרנברג
עיצוב עטיפה: ענבל ראובן

ארוחת ערב עם אדוארד // איזבל וינסנט

/ ארוחת חג המולד /

שמעתי על ההבטחה של אדוארד לאשתו הגוססת זמן רב לפני שפגשתי אותו.
ואלרי, בתו של אדוארד ואחת מחברותי הוותיקות, סיפרה לי על כך כשפגשתי אותה זמן קצר לאחר מות אמה. פולה, שנשקה לשנתה התשעים וחמש, מרותקת למיטתה ומתנדנדת בין הכרה לחוסר הכרה במשך ימים, התיישבה במיטה מתוך כוונה ברורה לשוחח עם בעלה האהוב.
״תקשיב לי, אדי.״ אמרה פולה בקול תקיף ונחרץ. ״אתה לא יכול לבוא אתי עכשיו. זה יהיה הסוף של המשפחה הקטנה שלנו.״
פולה ידעה שאדוארד גמר אומר למות ולא להתמודד עם החיים בלעדיה. זה לא בסדר, היא אמרה, ודרשה ממנו להמשיך לחיות. כשנעתר לה לבסוף, היא שרה מחרוזת סרנדות לאיש שהייתה נשואה לו שישים ותשע שנים. היא התחילה בשיר ״My Funny Valentine״ ועברה מיד לשירים מתוך מחזות זמר בברודווי ולבלדות שרק חלק מהמילים שלהן זכרה, בלדות שעמדו בראש מצעדי הפזמונים בשנות הארבעים והחמישים, כשעדיין היו צעירים והאמינו שיצליחו לפרוץ לעסקי השעשועים. פולה שרה בקול צלול, משוחררת מהגודש שכמה ימים קודם לכן בעבע בחזהּ והקשה עליה לדבר. היא סיימה בשיר ״All of You״ ושיבשה את המילים: ״אני אוהבת את הצפון שבך, את המזרח, את המערב ואת הדרום שבך, אבל יותר מכול אני אוהבת את כולך.״
היא מתה כעבור עשרים וארבע שעות. זה היה באוקטובר 2009. אדוארד, שהיה מוכה יגון בימים ובשבועות שלאחר מותה, גילה שהוא מתקשה לקיים את ההבטחה לפולה. הוא ישב לבדו בדירה דוממת, מול השולחן בחדר האוכל ששימש תפאורה לארוחות תוססות רבות כל כך. לבסוף הוא אשפז את עצמו בבית החולים לֶנוֹקס היל, ושם ערכו לו הרופאים כמה וכמה בדיקות. הם לא מצאו שום בעיה פיזית והחליטו לשלוח אותו הביתה למחרת היום.
״אני חוששת שהוא מרים ידיים,״ אמרה ואלרי והתיישבה לצדי בחדר ההמתנה של בית החולים. זה היה ערב חג המולד, וקבענו להיפגש לארוחת ערב. ואלרי הציעה שנלך למסעדה ממש ליד בית החולים שבו אושפז אביה.
התיישבנו בביסטרו חסר ייחוד בשדרה השלישית, ניקרנו במנה סתמית של דג פַרידה ובכינו. למחרת היה יום הולדתה של פולה, וואלרי עדיין התאבלה על לכתה. כעת התמלאה חשש שגם אביה יתקשה להמשיך לחיות לבדו.
לא ברור לי למה פרצתי בבכי כשוואלרי תיארה את הסרנדות של פולה. מעולם לא פגשתי את אדוארד, ואף על פי שהסצנה נגעה ללבי, אינני יכולה שלא לחשוב שהייתה גם תזכורת קודרת לאומללות שלי עצמי. רק לאחרונה עברתי לניו יורק במסגרת עבודתי כעיתונאית, ואת חג המולד התכוונתי לבלות בעריכת תחקיר. הנישואים שלי התפרקו למרות ניסיונותי הנואשים להעמיד פנים שהכול בסדר, והטרידה אותי מאוד ההשפעה שתהיה לעניין על בתי הצעירה. כשרמזתי על מצבי הקשה — לא רציתי להכביד על ואלרי עם הבעיות שלי בזמן שאביה חולה — היא הציעה שאלך לאכול ארוחת ערב עם אדוארד.
״הוא בשלן מצוין,״ אמרה ואלרי מבעד לדמעות. היא כנראה קיוותה שבכך תצליח להצית את סקרנותי, ושאולי אתנדב לבקר את אדוארד אחרי שתשוב לביתה בקנדה. אחותה לורה, אמנית, התגוררה ביוון עם בעלה.
אינני יודעת אם הפיתוי לאכול ארוחה טובה הוא שקסם לי או שפשוט הייתי בודדה כל כך עד שאפילו המחשבה לבלות עם אדם מדוכדך בשנות התשעים לחייו הייתה מושכת בעינַי. כנראה השילוב של נאמנות לוואלרי וסקרנות בנוגע לאביה הוא שדחף אותי לפתח ביתו של אדוארד כמה חודשים לאחר מכן. ובכל אופן, מעולם לא הייתי מעלה בדעתי שהפגישה עם אדוארד תשנה את חיי.
אל הארוחה הזוגית הראשונה שלנו הגעתי בשמלת פשתן שחורה ובסנדלים. נקשתי על הדלת בעדינות ואז צלצלתי בפעמון, וכמה רגעים לאחר מכן פתח את הדלת גבר זקן גבוה. עיניו חייכו כשלחץ את ידי ונישק אותי על שתי לחיי.
״יקירתי!״ הוא אמר. ״חיכיתי לך.״

ספרים נוספים

0
דילוג לתוכן