שאלון עורכים: חמוטל לוין

1) כיצד הגעת אל מקצוע עריכת התרגום?
תמיד קראתי המון, ומתוך העניין שלי בקריאה הזדמן לי להכיר אנשים שעבדו בתחום ההוצאה לאור – בפורומים שעסקו בספרים (זה מה שהיה לנו פעם, במקום פייסבוק) וגם במקומות אחרים. כשהייתי סטודנטית עבדתי בתור עורכת ומאוחר יותר בתור ראש דסק במהדורת האינטרנט של עיתון הארץ, עבודה ששכללה את כישורי העריכה שלי. להפתעתי, מתישהו הציע לי מישהו שהכרתי לעשות מבחן עריכת תרגום עבור הוצאה לאור על סמך העבודה שלי בעיתון, ולהפתעתי העוד יותר גדולה גם עברתי אותו. בערך באותו הזמן מישהו אחר הציע לי לערוך את ספרי ההוצאה החדשה שהוא החליט להקים, ככה שהיו לי שני מקומות שהיו מעוניינים בעריכה שלי. אחרי הספרים הראשונים כבר פניתי ביוזמתי להוצאות נוספות והצעתי לעבוד איתן. לשמחתי, זה הצליח.

2) תוכלי לתאר כיצד נראית העבודה שלך על ספר? מה היא כוללת?
עבודה בעריכת תרגום כוללת מכל טוב – גם טיפול בצד הלשוני של התרגום (אם כי בהרבה הוצאות יש עורכת נוספת שמטפלת בזה), גם ניסיון לדאוג ככל האפשר שהספר יהיה נאמן למקור בסגנון וגם אחריות על הדיוק בתרגום. אני מקבלת את התרגום אחרי שהמתרגם או המתרגמת סיימו לעבוד עליו, פותחת אותו בצד אחד של המסך ובצד השני את הקובץ בשפת המקור – התקדמות עצומה לעומת פעם, כשהיינו עובדים עם ספר מודפס באנגלית ופונקציית החיפוש היחידה שלנו בתוכו הייתה דפדוף – ומתחילה בעבודה. העבודה היא מעבר על הטקסט בעברית אל מול המקור באנגלית בניסיון לוודא שכל פרט קטן – לשוני, סגנוני או עובדתי – ייבדק. זאת משימה די מסובכת, כי תמיד יש עוד נגיעה אחרונה של סגנון ויופי שאפשר להוסיף, ותמיד יש משהו קטן שלא שמנו לב אליו. בגלל זה מזל שיש צוות שלם שאחראי על היצירה הסופית, החל מהמתרגמת שהיא ראשונה בשרשרת וכלה בקורא האחרון, שהוא, כמו שאפשר לנחש, האחרון.
בעיני, תפקידי העיקרי יחד עם המתרגמת הוא מציאת הקול הנכון לספר – הסגנון שיהיה מקביל לזה שיש לו במקור, ויישמע טבעי וקולח בעברית. אחת הבעיות שיש לפעמים למתרגמים במציאת הקול הזה היא שמתרגמים הם אנשים משכילים ובעלי שפה עשירה, שלא כמו גיבורי הספרים שהם מתרגמים, שלא תמיד הם כאלה. זו סיבה (אחת) לנטייה של כולנו לתרגם ולערוך ספרים בלשון גבוהה מדי יחסית לשפתם במקור. אחת המשימות החשובות ביותר שלי היא לדאוג שהספרים שאני עורכת לא יהיו כאלה – חוץ מאלה מהם שנועדו מראש להיות פיוטיים ומלאי סלסולים לשוניים.
העבודה העיקרית היא עבודתו של המתרגם. הוא זה שבונה את כל הבניין, שבסופו של דבר הופך לספר המתורגם. במצב הרצוי, עורכת התרגום משייפת את הפינות ומסגננת את העבודה של המתרגמת. מדי פעם העורכת נדרשת לעבודה יותר יסודית מזה, אבל לשמחתי אלה מקרים נדירים יחסית, בזכות המתרגמות והמתרגמים הנפלאים שאני זוכה לעבוד איתם.

3) מה היה הספר הראשון שערכת?
יש כמה מתחרים על התואר המכובד הזה, אבל עד כמה שאני זוכרת זה היה ספר מדע בדיוני ישן של חוזה פיליפ פארמר שתורגם מחדש ב-2002.

4) איזו יצירה היתה הכי קשה לעריכה עבורך ולמה? ומאיזו הכי נהנית? זכורים לך קשיים או אתגריים מיוחדים?
ערכתי עד היום קרוב ל-400 ספרים. היו לא מעט קשיים ויש ספרים שהייתי עושה היום לגמרי אחרת (או שבדיעבד, אולי עדיף אם הייתי מסרבת לערוך). הספרים הכי פחות אהובים עלי כעורכת הם ספרים מלאים במשחקי מילים. אני לא אוהבת משחקי מילים בשום שפה, אפילו קצת סולדת מהם, וכשצריך לתרגם המון כאלה או לשייף את התרגום של מישהו אחר הסלידה הופכת לסבל אמיתי. הכי אני נהנית מספרים שהשפה שלהם במקור שונה מאוד מהנורמה, גם אם היא גבוהה בהרבה מהמקובל וגם אם היא מחוספסת במיוחד. זה הופך את העבודה להרבה יותר מהנה.

5) יש עורך שמהווה השראה עבורך או אהוב עליך במיוחד?
עורכים עובדים מאחורי הקלעים אפילו יותר ממתרגמים. קשה מאוד לקרוא ספר מוצלח ולדעת אם הוא מוצלח בזכות המתרגמת, העורכת או בזכות שתיהן. באותה מידה גם קשה לדעת את מי מבין כל המעורבים צריך להאשים כשהתרגום לא כל כך מוצלח (באופן כללי אולי עדיף להאשים פחות ולפרגן יותר), וכל מי שאומר אחרת מנסה למכור משהו – לרוב את עצמו בתור מבקר מתוחכם. מה שאני מנסה לומר בעצם הוא שהחשיפה שלי לעבודה של עורכות אחרות היא מצומצמת יחסית, אבל מכל אחת מאלה שהזדמן לי לעבוד איתן למדתי משהו. מאחת למדתי לקצר משפטים כי "קצר זה אלגנטי" ומאחרת לגלות מהן המניירות של המתרגם (לכל אדם, ומתרגמים הם גם בני אדם, יש מניירות לשוניות) ולדלל אותן משמעותית בטקסט. אני חייבת הרבה לכולן. ביקורת ספרים שקראתי פעם לימדה אותי את הלקח הכי חשוב בעריכה, והוא הצורך לתמוך במתרגם שנשלח לבדו לשדה הקרב הזה, מצויד רק בכלים הבסיסיים ביותר, גם אם התוצאה הסופית מוצלחת פחות בעיני. כתב את הביקורת הזאת מאיר ויזלטיר (לא על ספר שאני הייתי מעורבת בעבודה עליו), וכשקראתי אותה אמרתי לעצמי שאם ויזלטיר הגדול יכול לסלוח למתרגם שפישל, אני בטח יכולה וצריכה לעשות את זה.

6) מהם הספרים האהובים עליך? ואיזה ספרים לא זכו למספיק הערכה לדעתך?
שני הספרים האהובים עלי ביותר מכל אלה שערכתי נכתבו על ידי טרי פראצ'ט. מתישהו ב-2005 הוצאת אופוס הציעה לי לערוך מחדש את הספר "בשורות טובות" של ניל גיימן וטרי פראצ'ט, שיצא לאור בעברית עשור קודם, ובהוצאה הרגישו שיש צורך ברענון התרגום שלו. הוצאות עושות דברים כאלה לפעמים, כשהן רוצות לשפר ספר קיים. בין השאר התבקשתי לתרגם את ההקדמה שגיימן ופראצ'ט כתבו לספר לרגל חגיגות 15 שנים להוצאתו. לרוב אני מעדיפה לא לתרגם, אבל תרגום הדפים האלה היה תענוג נדיר. בשורות טובות הוא אחד הספרים האהובים עלי לא רק כעורכת אלא גם כקוראת. כמה שנים אחר כך התבקשתי על ידי אותה הוצאה לערוך את תרגום ספרו של פראצ'ט Going Postal, שתורגם לעברית בשם "מהומה רבה על לא דוור" (תרגמה: ורד טוכטרמן), ונהניתי כמו שאף פעם לא נהניתי בחיי. מצד שני כדאי לציין שאני מתאהבת בקלות, ומעטים מאוד הספרים שסיימתי לערוך בלי שנוצרה עם הזמן מעורבות רגשית כלפיהם. ספר אהוב עלי מאוד שלא זכה לטעמי למספיק הכרה הוא Simon vs. the Homo Sapiens Agenda ובעברית, "סיימון מוצא את דרכו" של בקי אלברטלי (תרגמה: כנרת דוידי היגינס), שהוא אחד מספרי הנוער היפים ביותר שזכיתי לעבוד עליהם, אבל אני חייבת להודות שאני מאוד קלת דעת בנוגע לספרים, ואם כי אני נקשרת מהר אני גם שוכחת מהר. יכול מאוד להיות שאם הייתי מתבקשת לעשות את זה לפני חמש שנים, הייתה לי רשימה שונה לגמרי של אהבות ואכזבות שמאז כבר הספקתי לשכוח לגמרי מקיומם.
תוספת מאוחרת: אחרי שקראתי את התשובות של תומר בן אהרון לשאלון, הבנתי פתאום שהכוונה היא לספרים האהובים עלי ביותר, שהם לאו דווקא כאלה שערכתי בעצמי? אם ככה, הספר האהוב עלי ביותר לא השתנה מאז שהייתי בת 15, והוא עדיין "חולית", מאת פרנק הרברט. בשנים האחרונות אהבתי מאוד את "תחנה 11" מאת אמילי סנט ג'ון מנדל, אבל קשה לומר שאלה ספרים שלא זכו להערכה, כי שניהם הצליחו מאוד. אני גם חובבת של כל מה שהוא מצחיק ובריטי, כך שג'רלד דארל, ג'רום ק. ג'רום ופ' ג' וודהאוס הם הסופרים שחזרתי לספרים שלהם הכי הרבה פעמים.