שאלון המתרגמים: תומר בן אהרון

1) לאחרונה ראה אור הספר "זה הולך לכאוב" מאת אדם קיי בתרגומך. נתקלת בקשיים או באתגרים במהלך תרגום הספר?
הבדיחות בספר הרגו אותי, תרתי משמע. באופן כללי אני נהנה לתרגם הומור, אבל הומור בא בכל מיני צורות, ובספר הזה הוא מופיע לעתים קרובות בצורת משחקי מילים. משחקי מילים מתבססים לעתים קרובות על דמיון צלילי בין מילים, ומובן שדמיון צלילי שקיים באנגלית לאו דווקא יהיה קיים בעברית. אז בחלק מהמקרים המונחים הלועזיים עזרו לי, במקרים אחרים נאלצתי להשמיט בדיחות (זה קרה פעמים ספורות בלבד) והיו גם מקרים שבהם כתבתי ממש בדיחה אחרת ברוח המקור, מתוך ידיעה שזה בחיים לא יהיה אורגני כמו הבדיחות של אדם קיי (מקווה שיצא מצחיק). אני דוגל בגישת "אפשר לתרגם הכול", אבל הספר הזה הוא באמת אחד המקרים הקיצוניים ביותר שנתקלתי בהם. מבחינתי, משחקי מילים הם בדרך כלל כאב ראש, חלק לא כל כך מהנה בעבודה שאני נהנה ממנה מאוד. למזלי, הספר טוב כל כך ששרדתי את זה.

2) היה קטע, פסקה או פרק שאהבת במיוחד בספר שתרגמת?
אם נתמקד באדם קיי - הרשומה האחרונה ביומן. יש לאורך הספר קטעים קשים ומרגשים, אבל רובו מצחיק נורא, ואחרי ספר מבדר כל כך, המהלומה של הסיום הופכת לרגע חזק מאוד וקורע לב.

3) כיצד הגעת אל מקצוע התרגום?
בצבא הייתי מתרגם, אבל לא חשבתי שאעבוד בזה בהמשך. אחר כך עבדתי במשך כמה שנים בחברת מלינגו (מורפיקס, רב-מילים) ולמרות שנהניתי שם, החיים המשרדיים לא היו בשבילי וחיפשתי כיוון אחר. מצאתי ברשת את תוכנית לימודי התרגום של אוניברסיטת ת"א והלכתי על זה בכל הכוח (החלטה קפריזית שלא כל כך מתאימה לי). התוכנית הייתה נהדרת, למדתי שם אצל מורות מופלאות כמו ניצה בן-ארי, תרזה בירון-פריד וחנה לבנת, וכמה חודשים אחרי שסיימתי, התקבלתי לעבודה במגזין אלכסון שבדיוק נולד, ומאז אני מתרגם במשרה מלאה. החל מ-2018 אני מתמקד בעיקר בספרות.

4) מה היה הספר הראשון שתרגמת?
הספר הראשון שתרגמתי היה "הטבח" מאת הארי קרסינג, הספר הראשון בסדרת "חוצפנית" של הכורסא. העבודה הספרותית הראשונה שלי הייתה עריכת תרגום של הספר "שחקן מספר אחת" מאת ארנסט קליין (עם עובד, תרגם: דידי חנוך, הרבה יותר טוב מהסרט, הסרט נורא, אל תראו אותו)

5) איזו יצירה היתה הכי קשה לתרגום עבורך ולמה? ומאיזו הכי נהנית?
מעבר לאדם קיי, שהיה קשה מהסיבות שציינתי כאן, אני מניח ש"קרנפורד" של גאסקל היה הכי קשה. ובכל אופן, נדרש לי יותר זמן מהרגיל למצוא את הטון הנכון, ולהתחיל לכתוב בשפה גבוהה באופן משוחרר. חוץ מזה, אני מתרגם עכשיו לראשונה קובץ של סיפורים קצרים ומגלה שיש שם קושי גדול שאין ברומנים. מתרגמים ספרותיים יודעים שההתחלה היא תמיד הכי קשה, ולעתים קרובות אני מוצא את עצמי חוזר בסוף העבודה לעמודים הראשונים לקריאה שלישית ורביעית כדי לתקן דברים. בסיפורים קצרים, אתה כל הזמן צריך להתחיל מחדש! יש תחושה שלכל משפט יש משקל רב יותר כי עוד מעט הסיפור נגמר. זה בלתי.
לגבי ספרים שנהניתי לתרגם - בדרך כלל אני נהנה מהעבודה שלי, בחיי, אבל התרגשתי נורא לתרגם שני ספרים של ניל גיימן בסוף 2018, "המיתולוגיה הנורדית" ו"אבק כוכבים" [שני הספרים יצאו בכורסא בהמשך, י.כ]. לא כל יום אתה זוכה לתרגם סופר שאתה נורא אוהב.

6) יש מתרגם שמהווה השראה עבורך או אהוב עליך במיוחד?
תמיד אהבתי נורא את התרגומים של יהושע קנז לספרים של ז'ורז' סימנון. עולה מהעברית שלו ניחוח צרפתי נפלא. והוא גם סופר גדול, כמובן. לא בטוח בכלל שאין קשר בין הדברים.

7) מהם הספרים האהובים עליך? ואיזה ספרים לא זכו למספיק הערכה לדעתך?
כמו כולם, אני תמיד זוכר לטובה את הספרים שעוררו בי אהבה לספרות: "1984", "כפרה" ו"אהבה עיקשת" של מקיואן, ספרים של אוסטר, קונדרה. דברים שקראתי לפני 15-20 שנה. בנוגע לספרים שלא זוכים למספיק הערכה - אני גדלתי על פנטזיה. הספרים של "רומח הדרקון" הם חוויית הקריאה החזקה הראשונה שאני זוכר. אני לא מצפה שכל קהל הקוראים בארץ יתחיל לחבב דרקונים פתאום, אבל בשנים האחרונות אני חוזר יותר ויותר לפנטזיה, ויש דברים מדהימים שמתפספסים בגלל מיתוג. מעל לכול אני רוצה להמליץ על טרילוגיית Broken Earth של נ.ק. ג'מיסין (נדמה לי שהיא עומדת לראות אור בעברית). מאסטרפיס מהמם, הדבר הנפלא ביותר שקראתי בשנים האחרונות, ולא יצירה שצריך לברוח ממנה בגלל הגדרות חיצוניות.