נפילים על פני הארץ / אולה אדוורט רלווג

(תרגום: יהודית בן-צבי הלר, הוצאת הקיבוץ המאוחד)

לפני כמה ימים סיימתי לקרוא את הספר הזה, שהוא מסוג הספרים שלצערי לעולם לא ימצאו את מקומם בטבלת רבי המכר. אולי בעבר היה סיכוי לספר עדין ורגיש כל כך, אבל בתרבות הרייטינג של היום סוג הספרים הזה נרמס תחת רגלי ההמון השועט לרכוש עוד רב מכר.

הספר עוסק בקבוצת מהגרים נורווגיים הנוסעים להתיישב בדקוטה. והוא העלה עבורי זיכרונות ילדות מ"בית קטן בערבה" וממערבונים ישנים. הפתיחה שבתה את ליבי מיד "שמים צלולים בהירים על פני מישור כה רחב ידיים, ששולי השחקים ממסגרים אותו סביב כל האופק..." די במשפט הזה, הפתוח והרחב כל כך כדי להעביר אותי לנופים אחרים ולנטוע בי את הציפיה להמשך איטי, עמוק ומלא גוונים השרוי בתוך הנוף המקיף את גיבוריו. ואכן, לא ניתן להתעלם מהקשר בין הסיפור והגיבורים לבין הנוף הסובב אותם, כמו במשפט הבא לדוגמא: "בשעה שזחלה על פני הערבה העצומה אל קו הרקיע, נראתה השיירה שברירית וננסית עד כדי עליבות".

אמנם הספר עוסק בקבוצה גדולה של מהגרים, אך הוא מתרכז בעיקר בזוג אחד, פר הנסה ואשתו ברט. הוא הרפתקן ואיש מעשה שזקוק לאתגר שהמערב מציב בפניו על מנת למצות את יכולותיו ולפרוח. היא, לעומתו, עשויה מחומרים עדינים הרבה יותר והערבה העצומה, על מרחביה ועל הבדידות שבה, גורמת לה למצוקה נפשית הולכת וגוברת.

אני בספק גדול אם הספר נחל הצלחה כלכלית, או אפילו אם מכירותיו החזירו את הוצאות הוצאתו לאור. אך אני אסירת תודה על כך שזכיתי לקרוא אותו, שכן מדובר בספר נפלא העונה על כמה וכמה דרישות בסיסיות שיש לי מספר: שייקח אותי רחוק, שיכיר לי דמויות שיהפכו לידידותיי לא רק למשך הקריאה אלא גם הלאה, ושיפתיע אותי ויגרום לי לחשוב עליו. מאוד מומלץ לבעלי נשימה ארוכה וחיבה לנופים ולבני אדם.