האנאלפבתית / אגוטה קריסטוף

(תרגום ארז וולק, איורים בועז נוי, הוצאת תשע נשמות)

אתחיל ואומר שקראתי את הספר הזה רק פעם אחת עד כה. אני צופה שאקרא אותו שוב. יש משהו מיוחד בטקסטים שכותבות סופרות על חייהן. תחושה של אינטימיות שורה על הקטעים הקצרים הללו. הקוראת נרכנת קדימה ומאזינה לסיפור חיים מעניין שמספרת חברה קרובה - החוויה בספר הזה דומה לזו שבספרה של נטליה גינצבורג שעליו כתבתי בעבר.

מאחר וקראתי את הספר במהלך שבוע הספר הסוער, אני לא זוכרת ממנו כמעט שום פרט ולכן אקרא אותו שוב בוודאות. מה שנשאר לי ממנו היא תחושה של מזון איכותי, ואם הייתי משתמשת במליצות, הייתי אומרת כמעט נשגב. מתיקות כזאת של ספרות טובה. למי שחוששת שהמחברת הגדולה תבצבץ לה לתוך הספר הזה, זה לא קורה. אבל פה ושם יש איזה חרך שדרכו מבינים את כתיבת יצירת המופת ההיא.

לגבי האיורים: חלקם תומכים בטקסט, חלקם פחות, אבל זאת חוויה נעימה לקרוא טקסט מלווה באיורים.

הילית חמו מאיר
מו"לית הכורסא