בשולי הנוחות / סייקה מורטה

(מיפנית:עינת קופר, הוצאת כתר)

הספר מתאר בגוף ראשון אשה על הרצף האוטיסטי, אם כי המילה לא מוזכרת כלל במהלך הספר, וגם לא שום אבחון רלוונטי. קייקו איננה מצליחה למצוא לעצמה מקום בחברה מאחר ואינה מתאימה לדפוסים המקובלים. אין לה עניין במין או בזוגיות והיא אינה מתכננת להקים משפחה. היא מנסה לחקות את ההתנהגות הנורמלית על מנת שהסביבה תקבל אותה, אך המקום היחיד בו היא מוצאת לעצמה זהות היא חנות נוחות הפתוחה 24 שעות ביממה. בחנות יש מערך הוראות ברור שאליו ניתן להישמע על מנת להיות איבר תואם בגוף מתפקד.

הספר מנסה להציג ביקורת חברתית על היחס לאחר, אבל פחות מצליח בזה. העוצמה של הספר טמונה בתיאור ההתמסרות הטוטאלית של קייקו לרעיון של חנות נוחות והתחושה האופורית שהיא מקבלת כשהיא מתפקדת בחנות. התיאור שלה מפיק אמירה מאוד מוחשית על הצורך האנושי להיות חלק בעל משמעות בארגון או בקבוצה.

מצאתי את הספר הזה עצוב ומעט לא אמין. איך יתכן שהמשפחה שלה לא טיפלה בנושא מגיל צעיר והיא לא קיבלה שום אבחון? הם ממשיכים להתייחס אליה כאילו היא מקולקלת וזאת אשמתה שהיא לא מתאימה. זה מוזר בעיני.

הילית
מו"לית הכורסא