הבלוג
אלף שנים לחכות / מיה טבת דיין
(הוצאת כנרת זמורה-דביר)
"אלף שנים לחכות" של מיה טבת דיין הוא ספר מפתיע. התחלתי לקרוא בו בלי שום ציפיות ונשאבתי לתוך עולמה המתלבט של כנרת למשך חמישה ימים בלי אוויר. קראתי בספר הזה כסהרורית. נפשי לא נחה עד שנודע לי מה בחרה הגיבורה, כאילו חיי שלי היו תלויים בזה.
סיפור של התלבטות בין שני גברים, שתי אהבות – בין נאמנות למשפחה, ונאמנות לאהבה – נושאים טעונים המבטיחים עניין רב, אבל טיפול גס בהם היה מותיר את הקוראת מאוכזבת. מיה טבת דיין מגלה יד קלה וכמו חסרת מאמץ בבואה לנושאים הללו, היא פורשת את העלילה בעדינות כרשת השובה אט-אט את הקוראת וכמו מכניסה גם אותה למצב ההתלבטות הבלתי נסבל של הגיבורה.
כל זה נעשה בשפה אמינה ומשכנעת כאילו חברה קרובה משתפת אותך בכל לבטיה ואת נעה איתה בין האפשרויות ושוקלת ומתחבטת. אזכיר עוד שני דברים נוספים שאהבתי בספר, הראשון הוא האזכורים של הודו שמבליחים מדי פעם אל הסיפור ומעניקים לו גם נדבך מיסטי. השני הוא שפת הדימויים המופלאה של טבת דיין – היא רעננה ויפה כל כך עד שמדי פעם מתחשק להעתיק משפטים כדי לזכור. מסקנה לעצמי: לפעמים משתלם לקרוא ספרות מקור 🙂
הילית
מו"לית הכורסא